פר"ק
בית המשפט המחוזי בירושלים
|
4214-07
06/03/2013
|
בפני השופט:
יעקב צבן סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
א.ב. עומר נדל"ן בע"מ (בפירוק)
|
הנתבע:
1. עו"ד רונן מטרי
2. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
3. כונס הנכסים הרשמי
4. עו"ד יצחק מלכו
|
| החלטה |
בקשה למתן הוראות שהוגשה על-ידי כונס הנכסים, עו"ד רונן מטרי, להורות למנהל המיוחד להמציא טפסי 50 בכל הקשור לפרויקט בניין ברחוב העצמאות 54, פתח-תקווה.
1. לאחר שהצדדים החליפו ביניהם תגובה ותשובה, הם הצליחו לצמצם המחלוקות לשניים:
האחת, מהו סכום ההשתתפות בהוצאות הכנת הדו"חות והבקשה לטופס 50 שיישא בו הכונס;
השנייה, האם בנסיבות העניין רשאי המנהל המיוחד להתנות ההסכמה לבקש טופסי 50 בקשר עם "מכירות הכונס" בוויתור הבנק על תביעת החוב.
2. בכל הקשור למחלוקת הראשונה הוסכם, כי בית המשפט יכריע לפי הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט (בפרוטוקול הדיון נרשם בטעות סעיף 69א).
על סמך הסכמה זו הכרעתי הינה, כי השתתפות כונס הנכסים תהיה בשיעור 40%, אך לא יותר מ-25,000 ש"ח.
3. המחלוקת השנייה נוגעת ליכולתו של המנהל המיוחד להתנות את מתן הטפסים הנדרשים בוויתור של הבנק על תביעת החוב שהגיש. בעניין זה טוען המנהל כי תפקידו למכור כל נכס הנמצא ברשותו במחיר המירבי אותו ניתן להשיג עבורו, וזאת למען הגדלתה של קופת הכינוס, ותוך התנהלות הגונה ושוויונית. מאחר שלטענת המנהל הוא אינו מחויב מבחינה פורמלית להעניק את הטפסים כחלק מהסדר המס, נכונותו ניתנת לפנים משורת הדין (ועל כן מצדיקה את התניית הנכונות בוויתור מקביל מצד הבנק). לטענת הבנק, אין הלימה בין הוויתור על תביעת החוב לבין השירות אותו הוא מקבל (קבלת הטפסים), שעבור עלותו האמיתית הוא מוכן לשלם למנהל (באמצעות מתן כתב שיפוי).
4. עמדתו העקרונית של המנהל, כפי שנוסחה על ידו, ולפיה עליו לדרוש את התשלום המירבי עבור כל נכס שניתן למכור, אינה יכולה לעמוד במקרה זה. המנהל אינו גורם פרטי אלא גורם הפועל בשמו של בית המשפט, ועל כן מוטלות עליו חובות מוגברות של הגינות, שוויוניות ותום לב, ואלו גוברות על התכלית הנוספת, המוצדקת כשלעצמה, של הגדלת קופת הכינוס.
בנסיבות המקרה עולה כי לא קיים קשר של ממש בין הממכר (מתן הטפסים), לבין המחיר שאותו דורש המנהל - ויתור על תביעת החוב של הבנק. יתרה מכך, גובה סכומם של תביעת החוב ואחוז הדיבידנד שיקבל הבנק אינם ידועים במדויק בשלב זה, ועל כן לא יהיה זה הוגן לדרוש מהבנק לוותר מראש על סכום בהיקף שאינו ידוע לו, עבור שירות אחר ונפרד. ייתכן גם כי משמעות הוויתור על תביעת החוב תגיע למאות אלפי שקלים חדשים, וכך תעלה באופן חסר פרופורציה על המחיר הריאלי של מתן הטפסים, ומכאן שהקישור וההתנייה שיצר המנהל בין השניים, אינם מוצדקים. הבנק הביע את נכונותו לשאת בעלויות האמיתיות של השירות, ונדמה כי הסדר ברוח זה ישמור על האיזון הנדרש בין השיקולים המנוגדים, ומכאן שעל המנהל לקבלו בנסיבות העניין.
ניתנה היום, כ"ד באדר התשע"ג, 06 במרץ 2013, בהעדר הצדדים.